פוקימון אדום מוזר: משחקים רדופים

שלום לכולם!

היום פרק... נראלי 7 של משחקים רדופים!
היום תרגמתי את הקריפפסטה:

"פוקימון אדום מוזר"..

אזהרה: הקריפפסטה עלולה לשנות לכם את צורת המחשבה על המשחק, 
אל תלחצו על הפרטים נוספים אם אתם לא רוצים!

כרגיל..
אמיצים!

לקריפפסטה:
יש מלא סיפורים על פוקימונים פרוצים,
יש כאלה שאתה מקבל בהם רוח, 
יש גם סיפורים מגוחכים למדי, כמו אנשים שמתים לאחר ששיחקו במשחק,
או שהמשחק מדבר אליהם.., טוב אני סוטה מהנושא..

אני תמיד התעניינתי במשחקים הפרוצים האלה..
כי הם נראה לי בכל חנות יד שנייה, או בEBAY,
או שחולק לאנשים אקראיים..

לא היה לי את העונג לפגוש את האנשים המפחידים האלה,
אני רק מצאתי את המשחק בפח האשפה.. כשראיתי את המשאית זבל 
מורידה אותו לפח של השכן שלי..

שאלתי את אחד העובדים שם אם מותר לקחת את זה,
והוא לא הפריע לי, הוא נזרק לשם אחרי הכל, בדקתי אם השכנים אם הם לא רוצים את זה..,
למרות שהם נראו מבולבלים, כאילו לא ראו אותו בחיים שלהם..

הבן הקטן שלהם תפס את הקופסא,
אחרי שראה את הפוקימון צ'אריזארד על העטיפה..
הוא צעק:

"פוקימון! אני רוצה את זה, אמא!"

אבל אמא שלו אמרה לו לא..
בהתחשב בעובדה שאני מצאתי את זה..
אבל הילד פשוט אהב פוקימון..

לא חשבתי י ותר מדי..
אז הלכתי הביתה.., מסתכל על המחסנית בדרך..
אדום גרסה רגילה, ישנה כזאת..
המדבקה קרוע מעט על הצוואר של צ'אריזרדד,
משהו שנראה לי הגיוני בגלל שהמשחק היה ישן, 
היה לי את המשחק הכחול שהייתי ילד, ולכן הייתי להוט לראות, היו הבדלים קטנים בפוקימון..

הייתי מאוכזב למדי מהכותרת שהופיע..

"פוקימון: גרסת אדום מוזר"..

מה לעזאזל?!,
זה היה נראלי כמו פריצה כזאת,
כאלה אם אפס ערך כספי..

המקור יקר למדי עד עכשיו,
ואני רוצה לשחק אדום,
לא את החרא הזה!, נו טוב, הוא היה בחינם, אני ינסה את זה..

היה לזה שם מוזר..
אדום מוזר?,
זה לא היה הגיוני,
אפילו בתיאור לא הופיע שמישהו נחנק מהמשחק הזה..
כפי שאנשים פונים בפוקימון כחול שהם מתו, לא אדום..
מי יודע..

ככל שחשבתי יותר, נהייתי סקרן יותר..
האכזבה הראשונית הפכה לסקרנות..
רציתי לדעת מה היוצר עשה..

נכנסתי למשחק,
היה למאמן צאריזארד, במקום צארמנדר..,
אחרי חמש דקות.. עדיין צאריזארד..

אני לוחץ על להתחיל,
לא שמעתי את הקול של צאריזדר,
כמו שהיה אמור להיות..

ראיתי שיש אפשרות המשך,
אז עשיתי כמו כולם ורציתי לבדוק את השמירה,
ולראות מה הבעלים הקודמים עשו..

"לא"..

לא? מה זאת אומרת לא?
המשחק לא נתן לי להמשיך, ולא משנה מה..
בניסיון הרביעי שמעתי את הקול של צאריזרד..
שקטה וכמעט לא נשמעת.., אך עדיין נשמעת קצת..
החלטתי לעשות משחק חדש..
כמו שהייתי עושה אחרי שבדקתי את השמירה..

המסך הפך לשחור,
ולא קרה כלום,
המסך חזר..
הייתי בחדר שינה, שתי מיטות, שתי טלוויזיות,
ומחשב בפינה, הדמות של המאמן שלי נראה רגיל, נראה כמו בגרסת האדום המקורית,
הייתי סקרן למה זה לא שאל את השם שלי,
שפתחתי את התפריט, שמתי לב שהשם של המאמן שלי היה: "סטיבן", זה לא השם האמיתי שלי,
או שטיות אחרות, המשחק הזה לא מודע לעצמו, או רדוף.., זה פשוט היה שם שמור..

סקרן, בדקתי את הכסף, היה לו אפס,
אין לו תגים, הוא לא נראה כמו הדמות האדומה, השיער שלו יותר ארוך, עד אמצע הגב,
החיוך הרגיל הוחלף בחיוך בטוח בעצמו, ובכנות, הדמות נראת יותר מגניבה..

אחר כך בדקתי את הפוקימונים,
היה לו צרמנדר אחד, ברמה חמש בשם "מיקי".., זה לא היה מוזר כל כך..
רק שהיד שלו נראת קצת יותר מוזרה, המשחק נורמלי יחסית..

חוזרים למשחק, הלכתי על החדר,
הבחנתי בשיער הארוך של סטיבן שהיה בחלק האחורי של הדמות מאמן..


אני לא זיהיתי כל כך את הבית שהיית בו..,
אבל אני ירדתי במדרגות כדי לראות יותר דברים,
למטה היא מאמן אחר, שדיבר אלי ברגע שירדתי,

מייק: מוכן?

סטיבן כן.

הנחתי שמייק זה היריב שלי,
בחדר השינה היה שני מיטות, הבנתי שכנראה הם לא רק יריבים,
הם גם אחים, הם דיברו הלוך ושוב, דיאלוג בסיסי, להפוך לPOKEMASTER, לתפוס את כולם,
דברים כאלה, למרות שיש ויכוח על מה עדיף צארמנדר או סקיוורטל.. 

רציתי לדעת איך הדמות של המאמן נראת בקרב,
האם היא יותר מגניבה מהאדום הרגיל?, תנוחה שונה, השיער שלו נראה כאילו נושב ברוח,
שדרוג קצר, אבל עדיין הרבה יותר מגניב..

אחרי כמה זמן עזבתי את הבית אחרי כמה ריבים אם ה"אח" שלי..
יצאתי החוצה, והלכתי לביתו של RED, בעיר שלו,
אמא שלו אמרה שסטיבן נראה מצחיק, בתקווה שהבן שלה היה נראה כמודל לחיקוי,
כאשר הוא הפך למאמן עצמו בשנה הבאה, מה שכמובן גרם לי להבין שהמשחק היה שנה לפני הפוקימון האדום המקורי..

אני מתחיל לחבב את המשחק, זה מסקרן,
הרפתקה חדשה, אופי שונה, גיהינום, סטיבן אפילו נראה לי אם היסטוריה אם אנשים בעיר הזו,
מוניטין, אישיות מעבר לגיבור שקט, האנשים בעיר דיברו איתו כאדם, מה שהופך את השיחה ליותר מעניינת,
ולא סתם הדרכה מטופשת, אפילו לאחות של בלו יש דיאלוג שונה, נראה שהם במערכת יחסים..

פרופסור אלון גם איחל לי, נתן לי את הפוקדקס, לסייע להרפתקה שלי,
הוא לא נתן לי בגלל הסיבה של ההרפתקה, אלא בגלל טוב הלב, שלא כמו במשחקי פוקימון המקוריים..
המשחק היה סופר אמיתי עכשיו! היית מישהו, לא גיבור, לא איזה דף ריק שיכול להיות מוחלף ללא הודעה מוקדמת..


.הסיפור היה שונה, אפילו סטיבן מדבר אם NPC כאילו הוא מכיר אותם..

דברים מוזרים התחילו ברגע שהגעתי ללבנדר טאון,
אני יודע, אני יודע, לבנדר טעון היא העיר המפחידה ביותר בפוקימון,
אבל זה היה המקום היחידי שהיה בו שינוי ניכר, 
לא היה שם את הפלישה של צוות ROCKET, כמו בדרך כלל, מאוד מוזר,
למרות שאני לא זוכר את זה שנה לפני, ולכן הפלישה לא הייתה מתרחשת עד זמנו של רד,

ניסיתי להיכנס למגדל פוקימון, מצפה להודעה מוזרה,
אבל, סטיבן אמר דברים מוזרים, ולא מישהו אחר..

סטיבן: אין לי שום סיבה להיות כאן..

סטיבן: לא הייתי למגדל פוקימון לא משנה מה היו עושים לי.
זה  היה מוזר..

למה זה היה כאן, למה דווקא כן סטיבן לא יכנס?

חשבתי לעצמי שאני לא צריך להיות נורא כל כך,
אז פשוט הלכתי בדרך שלי, מלבנדר טאון אין דרך לצת חוץ במרכז..

הלכתי קצת..
כמו בכחול "אח של" מייק היה שם לפיי, שיזם את מאבק האליפות,
בקרב היה די יפה, אחרי הקרב,
שני האחים לחצו ידיים, לא היה שום נקודות, או משהו כזה, והמסך הפך ללבן..

כאשר המסך חזר, הייתי בבית שוב,
שני האחים שישבו מול המחשב, שוחחו אחד אם השני..

סטיבן: אני לא רוצה יותר מדי..

מייק: בואו, אני רק לשאול אותה כדי לסיים את הפוקדקס,
הכניסה לא תרשם, אלא אם כן היא מזהה אותי כאמן לשנייה...

מייק: אני מבטיח שאני אתן לך בחזרה, בחייך, בבקשה?

כן? או לא?

הייתי מעט נבוך, ולכן אני לוחץ על לא, כדי להיות זהיר,

מייק בחייך בבקשה?
מייק: בחייך בבקשה?

הבנתי שזה פשוט ימשיך עד שאני ילחץ בכן,
אז לחצתי, לראות מה יקרה..

מייק: בסדר זה יהיה פשוט שנייה, ואז שנינו נהיה Pokemaster!
סטיבן: ....

המסך השתנה לאנימציה שמוצגת כאשר שני אנשים קונים פוקימון,
זה קצת מוזר, כי אני הייתי לבד..

Snap!
זה גרם לי לקפוץ!, הרעש הפתאומי מהדהד בחדר השינה השקט שלי,
הסתכלתי על המסך, הוא קפא כנראה,
,אחד האחים היה באמצע טרייד, אך המשחק לא עשה כלו
... מבולבל קצת, עשיתי למשחק ריסטרט, הפה שלי נהייה פעור שראיתי מה היה כתוב על המסך

כעבור שנה אחת

המוזיקה של לבנדר טאון התנגנה כרגיל

סטיבן היה במגדל פוקימון, מה שהפך את המוזיקה למוזרה עוד יותר 
 הוא עמד מול מצבה, לא עושה כלום, תוהה מה קורה, לחצתי על אחד המקשים



...:סטיבן

מבולבל, ניסיתי הליכה, הבנתי שאני אכן בשליטה באותו הרגע
העליתי את התפריט ובדקתי את הפוקימונים שלי, לא היה לי שום אחד,
לא היה כלום בתיק,
לא היה לו כסף, לא היה לו תגים
  8,795 :זמן המשחק שלו היה שעות

מה שלא אפשרי כי לי היה 30

אבל זה לא היה החלק המוזר


התמונה שלו
התמונה של המאמן הנהנה
..בטוח בעצמו הפכה ל

,עיניים ריקות
פניו מעט למטה
  החיוך שלו נעלם

ניסיתי לצאת מהמגדל אך כל פעם שהלכתי צעד מהמצבה
...המסך הבהב כמו שפוקימון מורעל

תוהה מה קורה, לחצתי על מקש ההמשך, שהוא A, 
סטיבן: ....

מבולבל, ניסיתי הליכה, הבנתי שאני אכן בשליטה..
לחצתי על התפריט ובדקתי לראות את המאמן והכל,
מיקי נעלם, בעצם לא רק הוא, הכל נעלם!
כל הפוקימונים, הפוקדע.., התיק שלו היה ריק, בדקתי את כרטיס המאמן,
וכרגיל, 

התמונה שלו הפכה,
למין.., ממ,
המאמן הבטוח בעצמו, 
הפך למוזר,
פניו היו למטה, לא היה לו חיוך..

לא היה לו כסף,
זמן המשחק שלו היה 8,795, 
והיה לי רק 30..

סגרתי את התפריט,
תוהה מה ראיתי עכשיו,
וניסיתי שוב ללכת,

נשמתי נשימות עמוקות, העליתי את כרטיס המאמן שוב..
זה רק מחמיר,
כל פעם, הוא הוריד את הראש יותר ויותר,
כתפו הייתה שמוטה..
הוא התכופף, בזמן שיצאתי מהמגדל, הוא היה על ברכיו,
ידיו על הפנים, והשיער שלו כרוך סביבו..

ניחשתי כבר מה קורה,
אבל זה היה מוזר, התחלתי לחשוב על דברים,
תמיד תהיתי מדוע לא הייתי אלוף במשחקים המקוריים,
חוץ מהמתחרה..., למה זה, גיבור הסרט, היה אמור לנצח.

ואז, זה הכה בי, האלוף הקודם ויתר..

מיקי היקר שלו מת, ולכן, מת חלק בגוף שלו,
וזה לקח לו את כל חצי הגוף,
את הפוקדע, תגיו, ועוד מלא דברים..,
באותה שנה, השנה שפספתי, בשנה הזו, אני אפילו עשיתי את זה במחשבון,
יש 8,765 שעות בשנה, אחבר את זה אם השעות שלי, וזה יהיה שנה..

למרות זאת, המשחק רץ, חשבתי לעצמי, שזה היה אמור להסתייים,
כאילו, מה יש כבר לעשות?, לא היה לי כלום!
דיברתי אם הNPC.., אבל מה שהם אמרו לי היה כמו:

"אתה בסדר?"

"עדיין מתאבל אני רואה..."

"הכל יהיה בסדר"

"בבקשה... האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות?"

סטיבן לא השיב להם מעולם!,
וכולם אמרו את זה שוב ושוב ושוב ושוב..
זה היה כל כך מוזר..
נכנסתי לעשב, פתאום נכנסתי לקרב אם ראטטה..

פתאום, לא פוקימון יצא,
אלא אני, הדמות שלי..

הקרב היה מוזר,
כי כל פוקימון פשוט התעלם!

המוזיקה לא השתנתה גם, היה רק לבנדר טאון..
בעקבותיי, לפעמים האט מעט.., לפעמים לא..
חיפשתי כל עיר, בכל מקום, תוהה מה אני צריך לעשות..

התסכול שלי היה ערבוב אם האווירה של המשחק..
וזה הפך למעצבן ולא נוח,
אבל משהו עצר ממני, לא רציתי לצאת מהמשחק,
התחלתי להתעצבן על עצמי,
כי לא יכולתי לדבר אם אף אחד..

סטיבן: ..לא..

הלכתי לדבר אם הפרופסור..
ומה שהוא אמר:

"דברים כאלה קוראים, פשוט הייתה חסר מזל"

אחר כך אחותו של בלו,

"בבקשה, אל תעזוב את הבית שוב.."

אמא של רד אפילו לא דברה איתי,
המוח שלי היה ריק ממקום ללכת אליו,
הלכתי לכיוון מערב, כדי למצוא את הבית שלי,
מצאתי, היה בפנים מייק, אבל הוא לא אמר משהו מיוחד..

מייק: אני כל כך מצטער...

הרהרתי בעצמי אם זה הסוף,
סטיבן לא עשה כלום חוץ מלשוטט, רדוף על ידי הזכרונות, 
אומלל.., הלכתי לחדר השינה וניגשתי למיטה..

סטיבן: אני הולך לישון..

המסך נהיה שחור, אבל אז דעך, 
אחר כך, ראיתי את הדמות של מייק במיטה השנייה,
אז הנחתי שעכשיו לילה..

סטיבן: אני  הולך לעשות את זה..

לעשות מה?, שוב, המוח שלי היה ריק,
ניסיתי לבדוק כל דבר בחדר,
שום דבר לא קרה,
ברגע שיצאתי מהבית, טקסט הופיע:

סטיבן: זה יכול אותה בהתחלה, זה יכול לעשות שום דבר..

מה לעזאזל זה היה?, משהו שיכול לעשות שום דבר,
אני לא יכול להבין את זה, ניסיתי לצאת מהעיר..

סטיבן: לא ככה.

הוא לא היה מוכן ללכת, אז ניסיתי את הבתים..

סטיבן: לדפוק אותם..

זקפתי את הגבה וחשבתי, שכוח לרגע שזה לא משחק פוקימון אמיתי,
ניסיתי לכל מקום, המשכתי להסתכל מסביב..,
אבל לא היה מקום שהייתי יכול ללכת אליו..
.עד שדרכתי על האוקיינוס, ופתאום סטיבן הלך על המים!,
נתקלתי בכמה שחיינים, שנתקלתי בהם בחדר הכושר של המלון..
לא ידעתי שהוא יכול לשחות..

סטיבן: חסר אחד..

חסר אחד?, עצרתי לרגע,לא, זה לא יכול להיות,
לא ניסיתי את הטריק הMissingNO על זה, אבל זה פשוט..,
טוב אני גלשתי כל הדרך לכיוון CINNEBAR, התחלתי להרגיש משהו כבוי,
כבר יותר מזה, היה כבר שתיקה..
המוזיקת לבנדר טאון הפסיקה, ולא היה פוקימון, אבל פשוט המשכתי ללכת,
למצוא Cinnebar, 

MissingNO Wild הופיע!

סטיבן: שלי...

MissingNo Willd נתפס!

מה ל..?, סטיבן לא עשה שום דבר,
הוא פשוט ציווה על זה..

הלכתי למקום אחר, 
גלשתי לצפון מזרח, שבו דבר אחר,
לבנדר טאון. לאורך הדרך, שמתי לב שכל המאמנים, באופן מוזר,
עדיין בחוץ בשעה כזו, אבל הם לא הסתכלו על סטיבן, למעשה,
כל פעם שהתקרבתי הם הסתובבו.., ניסיתי לדבר אם אחד השומרים,
הוא אמר:

"פשוט תלך..."

כולם אמרו אותו הדבר,
מישהו אחד אמר משהו שהעביר לי צמרמורת בעמוד השדרה:

"לפעמים המת, הוא הטוב ביותר"..

בשלב הזה, הידיים שלי הזיעו..
סטיבן עמד לעשות משהו שלא אפשרי,
משהו קצת שראיתי בתור פשע לחוקי הטבע..

זה לקח נצח להגיע למגדל הפוקימונים,
אבל לבסוף הגעתי, לוקח נשימה עמוקה,
ניסיתי את זה..

סטיבן: מיקי...

שום דבר לא קרה, פתחתי את התפריט ובחרתי את
MissingNO.

פרופסור אוק: סטיבן, אל תשמש בזה!

נזכרתי קצת במשהו,
אבל סטיבן אמר את זה:


סטיבן: בעולם שרימה אותי, למה בכלל לי לשחק הוגן..

סטיבן משתמש ב"זה"!

.......
..........
.........
............

סטיבן השיג (משהו בגיבריש)!

מה בשם אלוהים אני מקבל?,
אני לא יכול להגיד לך, בגלל שהמשחק שיחק מעצמו,
הלכתי הלכתי, המוזיקה של לבנדר טאון התחילה שוב, ופשוט אני, 
צפיתי במסך שהוא עזב את המגדל בניגוד לרצוני..

כל פעם שהוא הלך הרבה, המוזיקה השתנה,
זה הגיע לאיטיות, יותר מטריד, עד שהוא הגיע 
לקרולן סיטי, אני בהיתי במסך, תוהה לאן הוא הולך,
לבסוף זה נהיה ברור, הוא הלך לעיר של ביתו,
לבסוף הוא הגיע, הוא הלך לאיפה ששיערתי..
עלה במדרגות..

בשלב הזה המוזיקה הפסיקה,
הוא הלך למיטתו של אחיו, פונה אליו, בהתחלה המשחק קפא,
הוא לא עשה כלום, עמד שם, לא יכולתי לעשות כלום...
מבוהל בחרתי את כרטיס המאמן שלו..
היה רעש נהמה נמוך.., כמו של זעקת פוקימון מעוותת..

סטיבן הסתכל עלי, על המסך, הפוני שלו מסתיר את פניו,
חיוך לבן אם ניגוד לחשכה..

אבל זה לא היה הכל, שמו היה:
S!t3v3n! 

לא יכולתי להסיר את המבט שלי מהמסך..
בכיתי שם.., כמו תינוק..

לא יכולתי לעשות כלום, לא יכולתי לעצור את הדמעות,
אני הייתי אם הילד הזה מההתחלה..
אני בניתי אותו לגדולתיו, ואחר כך צפיתי בירידתו בגלל טעות טרגית..
עצרתי את הדמעות, ניסיתי לשמור..

"ניתן לשמור כלום עכשיו"

תפריט ההפסקה לא נסגר, לא משנה מה עשיתי,
ובגלל בלי ברירה בדקתי את התיק, שום דבר לא קרה, בדקתי את הפוקימונים,
לא היה כלום, הדמות שלי השתנתה, מצבה הייתה: מת, היה לו אפס HP, 
בחרתי במשהו, והופיע ארבע אפשרויות..

סטטוס:
"שלה.."

SWITCH
"אף פעם"

סגור
"..לא..."

לחנוק

האצבעות שלי רעדו, בחרתי בלחנוק,
התפריט נסגר, מראה את סטיבן בחדר,

S!t3v3n : ביי ביי

SNAP!

המשחק סגר את עצמו

ניסיתי להמשיך, או ללחוץ על המשך, כאשר הפעלתי אותו,
הוא אמר:

"..לא.."

-הסוף-

זה הכל..
זה אחד המטרידות!
ביי :)

-DANIEL-